שלום לכולם
היום היה בעצם היום הראשון לפעילות האינטנסיבית שלנו כאן
זה היה יום מדהים וחשוב בשבילי
אחד הדברים שהכי מרגשים אותי ביום הזה הוא המסקנה החוזרת שאין גבול להבעה שלנו ושהרחבתו המתמדת היא עברי אחד האמצעים והערכים החשובים בחיים.
זה מדהים אותי שבזמן העבודה בתיאטרון היום, היו דברים שפחדתי לשאול את שאהר, כי פחדתי להיראות חסרת אמון וחשדנית, ולא נתתי את הדעת עד כמה הפחד או המעצור הזה הם נושא מרכזי בעבודה המשתופת שלנו וגם פשוט בשבילי.
בשלב השני , בשיחה הישראלית פתאום התחושה הזו קיבלה לגיטימציה וגיבוי, ובשלב השלישי כשהעלתי את מה שהציק לי בדיון המשותף, הרגשתי הקלה עצומה
כמובן שההקלה הזו נובעת גם מן העובדה שעד לרגע זה השאלות או התהיות שלי לגבי עמדות ותחושות של כל מיני אנשים מן הצד הפלשתיני תאמו את הציפיות שלי ומעניין איך הייתי מרגישה אם זה לא היה ככה, אבל בכל אופן האפשרות הזאת, להרחיב את גבולות ההבעה שלנו כל הזמן ולבטא דברים שבאותו יום נראו לי כמעט בלתי אפשריים הוא כרוכים במבוכה ופחד מאוד גדולים , האפשות הזאת מרגשת בעיניי, והתקווה שלי היא לחוות בימים האלה, וכמובן גם בהמשךהרחבות גבול נוספות כאלה, שלי ושל הפרטנרים הישראלים והפלשתינים
וואי- כמה דידקטי יצא לי......(-:
רוני
יישר כוח
השבמחק