החוויה באירלנד הייתה כה חזקה שהייתי צריכה שבוע שלם כדי לעכל את החווייה המדהימה הזאת. המתנה הגדולה ביותר שיצאה כשהייתי באירלנד היא גילוי האנושויות בכל אחד ואחד מאיתנו בצד חוסר האנושיות ב"שכונה"שבה אנחנו חיים. האמונה באנושיות היא חיונית בשביל להתחיל תהליך מלמטה ולא לתת לפוליטקאים להכתיב לנו את החיים.אם להגדיר את הנקודה החזקה והקשה ביותר בשבילי בטיול הזה היה בסיפורם של אורן ושיפא-בחורה שתכננה לעשות פיגוע. היה לי מאוד קשה כשהיא דיברה. הייתה לי כל הזמן צמרמורת ורציתי לצאת מהחדר כל הזמן מפני שהרגשתי שחסר אויר. הבחילה שחשתי כאשר סיפרה את התכנון שלה לבצע פיגוע לצד אמפטיה רבה שחשתי באותו זמן הייתה תחושה שתלווה אותי הרבה זמן. אחרי שסיימו שניהם לדבר-לא יודעת איך ולמה-הרגשתי רצון חזק לחבק דווקא אותה-והדמעות שלי היו כה רבות עד שהכתף שלה הייתה רטובה.גם עם הסיפור של אורן יצאה לי זעקה שתרגמתי אותה בצורת שאלה-איך לא יותר אנשים מתמרדים לגבי המעשים שנעשים למען ביטחון מדינת ישראל. התשובה שאורן ואיתמר סיפקו שתיהן היו מצמררות וגרמו לי לחשוב על מה כל האנשים שאני רואה במכולת במקום העבודה שלי ובמשפחה חונכו לחשוב כל החיים. מוזר שצריך להגיע לאירלנד כדי להגיע למסקנה זו. כאשר חזרתי הבייתה גיליתי נקודות אור ביחד עם נקודות חושך. החברה שבתוכי אני נמצאת קשה לקבל את המסע הזה או חלקים מהמסע הזה. מן הצד השני-ישנו כזה רצון כן לשנות את המציאות בה אנחנו חיים ומזה באה התקווה בהמשך.
יעל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה