קשה לנו למצוא זמן לתרום תוכן לבלוג תוך כדי, החוויה היא עצומה, להיות בכזאת סביבה עם עמיתים פלסטינים, תוך שיחזור חוויות וליבון עמדות, וחשופים למה שהיה פה באירלנד והשלום אליו הגיעו, כל זה לא ניתן לתאור.
היום ומחר נתחיל ממש לשבת עם האירים, ללמוד מהם מה הם עשו ולמה להם הצליח, ואז אני מקווה שנדע יותר,
מה שכבר ברור לי הוא שהמאבק שלנו בפלסטין וישראל אולי זכה ביותר כותרות ובכל העולם, אנשים נוקטים עמדה עם צד זה או אחר, אך הוא לא זכה ליותר משפיכות דמים מכל מאבק אחר, ואין בו יותר בעיות מבכל מקום אחר, וזה מעודד.
האירים שפגשנו עד כה משתאים מהעובדה שבמהלך המאבק שלנו יש תנועות שלום של דו שיח בין הצדדים, פה זה לא היה, נסיון לדבר עם מישהו מהצד השני היה גורר במקרה הטוב השפלה, נשים שראשן גולח וכוסה בזפת ונוצות ונקשרו לעמוד רחוב להשפלה (כך ספרה לי אשתו של פאדי על מה שקרה לחברה שלה) או ממש ירי וחיסול.
ואם נמצא פתרון לקונפליקט במקומות כמו רואנדה וקמבודיה ודרום אפריקה ויגוסלביה, אז גם אנחנו נזכה לשלום, בזה אני אישית מאמין בלב שלם.
נ.ב. אני יודע שהתגובה הראשונה שנשמע כשנחזור לארץ תהיה שבאף מקום בעולם אין בעיה כשלנו, אך אני כבר לא מאמין בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה