זה היה היום לו חיכיתי הכי הרבה. פגישה עם האירים וסיור בעיר שרק שמה הוא סמל למאבק (דרי בפי הקתולים ולונדון דרי בפי האנגלים והפרוטסנטים).
לסיור שלנו קדם סיור רשמי מטעם מרכז השלום ורב שיח עם סגן ראש הממשלה הצפון אירי (בכיר ב IRA) ובכיר פרוטנסטנטי, אך מהר מאד החלטתי עם מספר חברים להצטרף לכמה קתולים שהגיעו למקום בראשות דון (שפוט מאסר עולם לשעבר שכבר פגשנו קודם לכן) כי מעבר לכך שרצינו לראות יותר, הם רצו להראות לנו. הסיור היה מאלף,
מעבר לחוויות הקרב ושיח לוחמים, התחוורו לי אישית דברים שלא הייתי מודע להם.
הקרב שם לא נגמר, זה לא שביום אחד הוכרז שלום, כולם מתחבקים והופכים להיות חברים.
יש עדיין מתח, הכל נעשה ברגישות ובהדרגתיות. יש פעולות איבה עדיין (שלושה חיילים בריטיים נורו לפני חודש) אך כעת הקהילה לא תומכת בכך. שמחתי לשמוע כי הרהרתי מה יקרה אם יהיה שלום עם הפלסטינים ולמחרת ירו קסאם או יהרג פלסטיני. שמחתי לשמוע כי ידעתי שכשאחזור לארץ יגידו לי "מה אתה מקשיב לאירים, הם עדיין נלחמים".
היינו עם דון וחברו במובלעת הפרוטסנטית בדרי, הם היו מתוחים ואמרו שהם חוששים ופתאום ראינו בחור צעיר רץ, והם היו בטוחים שהוא הולך להביא תגבורת ופשוט יצאנו משם מהר, יתכן והוא רץ לקנות חלב אך הם פשוט חששו.
היינו בסיור ברובעים הקתולים והפרוטסנטייים בעיר, ספרו לנו שכחלק מהמאבק הם לקחו צדדים ברורים בתמיכה בישראלים או פלסטינים, קתולים למען פלסטינים ואחרים למען ישראלים. גם כתובות הקיר הפגינו זאת.
ומעבר לכל ציורי הרחוב המחישו את המציאות, ברובע פרוטנסטנטי ראינו ציור ענק של חייל בריטי נושא דגל שהקצה התחתון של התורן תקוע בלב חייל אירי, זה מה שראו הילדים כשהלכו כל יום לבית הספר, ואיך הם יצאו שפויים. מערכת החינוך הישראלית אולי לא מחנכת לשנאה של ערבים בצורה גלויה אך היא מחדירה פחד ובורות, כל מה שלמדנו על ערבים הוא שהם רוצים להשמיד אותנו ולזרוק אותנו לים.
ראינו גם כדורי גומי ופלסטיק שהחיילים הבריטים ירו במפגינים, זה גדול פי 10 מהכדורים שלנו ואולי זה מצביע על כך שהבעיה שלהם מסובכת יותר? כשספרתי את זה לחבר לאחר חזרתי הוא אמר לי שהוא וחבריו נהגו לקלף את הגומי מכדורי הגומי ולירות אותם ככדורים רגילים במפגינים.
בזמן המלחמה בעזה לה התנגדתי בצורה מוחלטת, לא הצלחתי להבין כיצד העם הישראלי שאני חלק ממנו מקבל בשיוויון נפש את העובדה שכל כך הרבה אזרחים נהרגו ברצועה בזמן קצר כל כך וביניהם מאות ילדים, והזדעזעתי לקרוא בעיתון כתבה די גדולה על כך שהחיות בגן החיות בעזה רעבו לאוכל וכיצד הצבא נערך להצלתם. כשספרתי את זה בדרי, הצעירים שהיו איתי אמרו שגם במקרה שלהם התקשורת הבריטית הדגישה את העובדה שכאשר הקתולים פוגעים בחיילים בריטים הם פוגעים גם בסוסים שלהם, וזה ממש נגע ללב הקוראים. חיילים יכולים לההרג אך סוסים.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה