היי
אני בדרכי כעת בחזרה מהסימנר באירלנד עליו ספרתי לך, למרות שלא שוחחנו באריכות, לפני שנסעתי, יכולתי לחוש את ההסתייגויות שלך, ולכן רציתי לחלוק עמך את תחושותי כעת.
אתחיל מהנקודה, שאני חושב שגרמה לך לחשוש מהנסיעה, והיא, שנשחיר את פני המדינה ברבים, שנשתתף בפעילות בה מודגש בעיקר העוולות שעושה ישראל, ללא איזון, ושפעילותנו תהיה משום התרפסות, ולפי מה שהבנתי ממך גם תרחיק בכך את השלום, ואני חושב במידה מסויימת, שאכן התנהגות כזו לא תקרב את השלום, אך זה כלל לא מה שהיה שם.
כתבתי לך בקצרה לפני הנסיעה, הסברתי מהי תפיסתי בנושא, אך התלהבתי לראות באירלנד שאני לא לבד. בשיחות עם הפלסטינים, רוב הישראלים טענו, שאנחנו לפי תפיסתנו פטריוטים ישראליים, שאנחנו אוהבים את המדינה, ורואים עצמנו כציונים, ואין לנו שום פקפוק בצורך של העם היהודי למדינה יהודית בישראל. אנחנו רואים עוולות שנעשו בשם המדינה, במהלך המאבק, אך זה דו צדדי, ואנחנו מצפים שהצד השני יכבד אותנו על כך, כפי שאנחנו מכבדים את דרישתם למימוש הלאומיות שלהם. שמחנו לראות פתיחות מצד הפלסטינים בנושא, ונראה לנו שהם מבינים שאין הקשה ישירה בין לאומיות יהודית וציונות, לגזל אדמות ולהקמת התנחלויות עליהן. לא על הכל הסכמנו אך היינו בדיעה אחת שניתן לדבר ולגשר והחשוב ביותר הוא הכוונה להגיעה להסכמה.
בנוסף, מעבר לשיחות עם הפלסטינים והפעילות המשותפת, שכללה דיונים, הצגות וטיולים, נפגשנו גם עם האירים כשהמטרה ללמוד על המאבק שלהם.
מכך הייתי רוצה להעלות מספר נקודות שסכמתי, אך גם נקודות שהם בקשו מאתנו להדגיש בפני הקהל הישראלי:
- כל סכסוך בין עמים נגמר במשא ומתן ופשרה, גם אם נדמה בשלב מסויים שצד אחד מוכרע, הסכסוך ימשיך לאחר מכן. רק כאשר הצדדים מבינים שאין פתרון אחר מלבד פשרה ומשא ומתן אזי יגמר מעגל הדמים. והדוגמה האירית היא דוגמה מובהקת לכך.
למרות שלכל צד יש נטייה מוצדקת יותר או פחות, לראות את עצמו כקורבן גדול יותר, הנסיון לכימות מידת ה'קורבנות', לא מובילה לאף מקום. חובה על שני הצדדים להכיר באחריות באופן הדדי. שני הצדדים אחראים לעוולות ולכן על שניהם לפעול לפתרונן. באירלנד כמו בישראל שני הצדדים טענו להיותם קורבן גדול יותר מהשני, אך הגישה השתנתה כעת.
משא ומתן לשלום ופשרות אין משמעותן מחיקת העבר. יש לתת כבוד לעבר, לחללים משני הצדדים, לטיעונים ולקהילות. יש להביט לעתיד אך העבר הוא לא דבר שצריך לשכוח או להכחיש. זה נושא חשוב ביותר שהם הדגישו כל הזמן.
השלום לא מגיע בבת אחת. גם לאחר שהעמים מחליטים על הפסקת אלימות, יהיו קיצונים בשני הצדדים שינסו ללבות את האש, לא להכנע ולא לאפשר להם זאת. יש לפעול למניעת התלהמות והתלקחות.
השלום מושג באמצעות שילוב של פעילות ממשלות ופעילות מהשטח, בדוגמה האירית הבשורה יצאה מבתי הכלא שם האסירים התחילו לדבר זה עם זה, ורק אחר כך הממשלות התעשתו והצטרפו למומנטום. ברגע שהאוייב לגביהם הפסיק להיות משהו אנונימי וחייתי אלא קיבל פנים של בני אדם הם הבינו שיש לדבר על שלום.
נפגשנו עם איש משטרה אירי (פרוטסטנטי) שהוא כיום פעיל שלום, הוא אמר לנו לחשוב תמיד על שידה עם שלוש מגירות, התחתונה לעבר, האמצעית להווה והעליונה לעתיד, ואת כל העבר לתייק במגירות התחתונות, לא לזרוק, אך לא להעמיס על העליונה שחייבת להיות פנויה לתהליך השלום.
נפגשנו עם 'מחבלים לשעבר', קתולים ופרוטסטנים, הם ספרו על המאבק שלהם בגאווה, הסבירו איפה חל השינוי, אך הדגישו שלא כל העויינות נגמרה, זו רק תחילתה של דרך. לפני כחודשיים נרצחו שלשה שוטרים בריטיים בצפון,והיה הרבה מתח אך הממשלה הגיבה נכון ובצורה עניינית. כשאנחנו היינו שם ראינו בפירוש את הקתולים שהדריכו אותנו דרוכים ועצבניים כשנכנסנו לאיזור פרוטסטנטי, אך הם היו אמיצים ועודדו אותנו ללכת בדרכם ולא להרתע מקשיים.
הבנו מהם שבאירלנד באף שלב לא היה דו שיח בין הקבוצות כפי שאנחנו מנהלים.
אנחנו כישראלים יכולים לצעוק ולהצביע על צדקת דרכנו, והטעויות של הצד השני עד סוף הדורות, וגם הם יכולים לעשות זאת, אך רק כשנאחז בידיהם, נשנה דרכנו ונפעל יחד, נגיע לשלום המיוחל.
אני לא יכול להגיד שהפלסטינים מסכימים לכל האמור לעיל, הם עדיין רואים עצמם כקורבן היחיד או העיקרי, אך גם חלקים מעמנו מרגישים כך.
זה מכתב אישי אליך, במלוא הפתיחות, אני לא יכול לומר שאני בטוח בכל מה שאנחנו עושים, אני לא יכול לומר שכולם מסכימים איתנו, אך אני סמוך ובטוח שלפחות אנחנו מנסים, ונשמח אם תצטרף אלינו לפעילותנו.
אנחנו מתכננים כעת מפגש בו אלו שהיו באירלנד (פלסטינים וישראלים) יציגו את התרשמותם בפני בני המשפחות, נשמח אם תגיע.
אחיך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה